אבל אני לא יודעת להמציא
"פתאום הגיעה דמות והתעקשה שאכתוב עליה"
נכון סופרים תמיד אומרים דברים כאלה בראיונות?
אף פעם לא הבנתי למה הם מתכוונים.
למרות שאני כותבת מאז שאני זוכרת, היה לי ברור שלהמציא זה משהו שאני לא יודעת לעשות.
שאני יודעת לכתוב רק על עצמי, ובגלל זה אני בחיים לא אהיה סופרת אמיתית..
במשך השנים התברר לי שזה משהו שהרבה א.נשים מרגישים.
הרבה פעמים אומרים לי את זה כששומעים שאני כותבת סיפורים.
"וואו, הייתי מתה לכתוב, אבל אני לא יודעת להמציא".
מה שמעניין זה שכילדים הדמיון שלנו עובד בקלות.
אנחנו ממציאים סיפורים, יש לנו חברים דמיוניים, כל בובה או מכונית או אפילו סתם מקל שמצאנו הופכים בשבילנו לדמות בסיפור...
גם אני המצאתי סיפורים ושיחקתי במשחקי דמיון, וכמו אצל רוב האנשים היכולת הזאת אבדה לי עם השנים. ומה שגיליתי זה שהיכולת הזאת יכולה להשתקם.
בספר הראשון שכתבתי, "רק פה לא קרה שום דבר", בהתחלה רוב הדמויות היו מבוססות עלי ועל אנשים שהכרתי.
כדי להצליח לכתוב הייתי צריכה להתגבר על הקול שאמר שכל הדמויות האלה הן פשוט אני, ושזה גרוע, ושאני לא סופרת אמיתית.
עם הספר השני זה כבר היה אחרת. תמרה, הגיבורה, באמת פשוט הגיעה.
עוד לפני שהתחלתי לכתוב.
איך זה קרה?
אני חושבת שזה קשור לזה שהתחלתי לתרגל התמקדות.
התמקדות היא כלי, היא שפה, היא עוד יכולת שיש בנו ורק צריך לשקם, של הקשבה לתחושות גוף נושאות משמעות וידע.
הרבה פעמים כשמתמקדים עולים דימויים, ומה שלמדתי זה לשים לב אליהם, ולתת בהם אמון.
וככל שתרגלתי את תשומת הלב הזאת, ואת האמון במה שעולה בי, כך זה התחזק והתאפשר יותר.
ההתמקדות לימדה אותי שלהמציא זה בעצם לשים לב, להקשיב, לראות.
וככה גיליתי את תמרה, הגיבורה של הרומן השני שלי "ללכת את כל הזמן".
מדי פעם ראיתי אשה גדולה וגבוהה, מין..ויקינגית כזאת, עם תלתלים פרועים.
היא הייתה מטושטשת, ערפילית קצת, כמו צל, משהו שחומק בפינות התודעה.
בעצם "ראיתי" זה לא מדויק. זה יותר כמו שילוב של ראיה ותחושה.
נראה לי שלזה מתכוונים כשאומרים "ראיתי בעיני רוחי" (אף פעם לא שמתי לב כמה הביטוי הזה יפה...).
לראות בעיני הרוח- זה בדיוק זה.
עכשיו אני כותבת ספר שלישי.
הדמויות מגיעות מעצמן, ואני רואה תמונות והתרחשויות.
זה ממש כמו שכל הסופרים האלה אמרו בראיונות שקראתי...
כבר יש בי ידיעה שאני כן יודעת להמציא, כלומר לראות, ולהקשיב, ולשים לב.
הספק, אגב, עדיין איתי. הוא עדיין אומר מדי פעם שאני לא סופרת אמיתית, מכל מיני סיבות אחרות. אבל רוב הזמן אני לא משתכנעת.
