מה כוח העל שלך?

אם הייתם יכולים לבחור כוח על, איזה הייתם בוחרים?
הבת שלי שאלה אותנו את השאלה הזאת המון פעמים לאורך השנים.
אצל אבא שלה התשובה הייתה קבועה,
הוא ידע בדיוק איזה כוח על הוא היה רוצה- התעתקות.


אצלי זה היה יותר מסובך.
לא שלא הצלחתי לחשוב על כוח על שהייתי רוצה, השאלה עצמה עוררה בי התנגדות.

מה הטעם לתהות איזה כוח על הייתי רוצה אם זה ממילא מחוץ להישג ידי?
אותי מעניינים יותר כוחות העל הנגישים.
הקסם הפשוט, היומיומי, זה שנמצא בהישג ידי. למשל הודיה.
הודיה היא ממש קסם כזה. היא כוח על.
היא לא רק גורמת לי להרגיש טוב יותר, היא גם מחוללת שינוי במציאות. כשהתחלתי לתרגל הודיה זה ממש לא בא לי בקלות.
הנטייה הטבעית שלי הייתה להתמקד בחסר, בשלילי..
אבל עם השנים והתירגול פיתחתי מיומנות
ועכשיו אני יכולה להגיד שזה כוח על שיש לי. רק שבניגוד לכוחות על בסרטים זה כוח על שדורש תרגול מתמיד...

לפעמים כשאני ממש מבואסת לא בא לי להודות על שום דבר.
אבל מכיוון שאני כבר יודעת שעצם ההודייה מאפשרת לי להתחבר לשמחה ולשלווה,
אני מתחילה בכל זאת, ממה שאפשרי.

בדרך כלל הדבר הראשון שמתאפשר לי להודות עליו הוא הנשימה
(כשהייתי ילדה סבלתי הרבה מקוצר נשימה ואולי בגלל זה עד היום זה משהו שקל לי יחסית להודות עליו...).

כשאני בחוץ הדבר הבא שקל לי להודות עליו הוא היופי של העצים.
וככה אני ממשיכה, עם הדברים הכי קטנים וכאילו מובנים מאליהם-
זה שיש לי בית. מכונת כביסה. אוכל ומים. לפעמים (וזה טריק שקצת מביך אותי לספר עליו)-
אני משתמשת בצרות של אנשים אחרים כדי לעלות על הגל של ההודיה.
רק כדי להיזכר- שדברים שיש לי הם לא מובנים מאליהם. פיתחתי גם כל מיני דרכים להודות,
כל מיני תרגילים ומשחקים כדי שזה יהיה יותר כיף ומעניין.
חוץ מלהגיד תודות תוך כדי ההליכות שלי,
גם כתבתי רשימות של דברים שאני מודה עליהם, לפעמים לפי קטגוריות- נגיד כל מה שיש להודות עליו בבית שלי,
או בקשר לעשייה שלי
או על אנשים שאני אוהבת.
כתבתי שירת הודייה
(כשהתחלתי לכתוב #חייקו התחלתי להשתמש בפורמט הזה להודייה וזה ממש כיף)
הודיתי לפי הא' ב'
או ששרתי את התודות שלי. אני נעזרת בהודייה גם באופן ממוקד לגבי אתגרים שיש לי בחיים. למשל כשיש אתגר ביחסים עם מישהו קרוב- אני מוצאת דברים להודות עליהם באדם הזה או בקשר שלנו, או כשיש איזה אתגר פיזי- אני מודה יותר ובאופן מפורט על כל מה שעובד סבבה בגוף שלי.

עם השנים גיליתי שגם להודות על האתגרים והרגשות המבאסים- עושה לי טוב.
קודם כל זה מאפשר להכיר בהם, וזה כבר צעד ראשון וחשוב בדרך להרגיש קצת יותר טוב-
להכיר במה יש שם.
וחוץ מזה-
ההודייה על הרע מאפשרת להתחבר למקום בתוכי שמאמין שבכל דבר יש טוב,
ולו כי זה מאפשר לי התפתחות
או מאפשר לי לחוות את כל קשת הרגשות האנושים,
לחיות את החיים באופן מלא, להיות אשה שחיה בעולם על כל מה שזה אומר.
וממילא הרי אי אפשר באמת לחוות את הטוב והשמחה בלי ההפוגות של החושך והפחד.. ואפילו לאונרד כהן אמר- "בכל דבר יש סדק, ככה האור נכנס",
ואם הוא אמר
אז זה בטוח נכון.