בלוג  #התמקדות

כשהייתי בגיל המעבר היו עולות לי לפעמים פנטזיות של בריחה. הייתי מדמיינת את עצמי אורזת תיק ופשוט נוסעת. ולא חוזרת.

על טבילה במים קרים כאקט רוחני ועל התפייסות עם הגוף המשתנה

איך התקרבות מחודשת לרגעי חיינו יכולה ללמד אותנו על ההווה שלנו ועל עצמנו.

איך לקבל את זה שאני לא תמיד שמחה כשקורה משהו טוב? ואיך להגדיל את מיכל השמחה?

אי אפשר לכתוב, ליצור, לחיות- בלי לפגוש את המבקר הפנימי. אבל אפשר לבחור איך לפגוש אותו כדי שהקשר איתו לא יחסום אותנו.

אלה החיים הכי טובים שקיבלתי. אני יודעת את זה למרות שלא ממש זוכרת גלגולים קודמים.